ריצת מרתון מבלי לזוז מהכיסא (:
הפסיכולוגית יואלי מימרן, מדגימה את מורכבותו של תהליך הקשב ואת תלות מרכיביו זה בזה באמצעות תאור נהיגה במכונית: לפעמים, במהלך נהיגה, אנו נדרשים להיות מאוד ממוקדים בכביש, על מנת לקלוט אם יש בור או מכונית בצד הדרך, שאולי היא מכונית משטרה - זה קשב ממוקד. לעיתים, אנו צריכים להתעלם מדברים שקורים בסביבה שלנו, כמו קשת בשמים ביום גשום, או ויכוח שמתנהל בכסא האחורי - זה קשב סלקטיבי. לעיתים אנו צריכים להסיט את תשומת הלב שלנו מדבר לדבר, כמו למשל משיחה עם בן הזוג, לשאלות של הילדים שלנו, שיושבים מאחור, ושוב חזרה לשיחה עם בן הזוג - זה קשב מתחלף.
לפעמים, אנו צריכים להתייחס לשתי השיחות האלה במקביל, או אפילו יותר מזה, וגם לא לפספס את הפנייה החשובה או לשמוע את הוואטצאפ, בכדי להחליט מה הדרך המתאימה ביותר עבורי - זה קשב מפוצל.
כל זאת, אנחנו עושים לאורך הדרך של הנסיעה לפעמים ללא הפסקות וללא הפחתה ברמת הקשב או בתהליכי החשיבה השונים הכרוכים בכך - זה קשב מתמשך.
ואני שואלת: עם כל כך הרבה "קשבים" מה הפלא שאנו חוזרים מנסיעה כל כך מותשים, כמו אחרי ריצת מרתון,
אפילו שלא זזנו מהכיסא.