עוד סיפורים 

זה אף פעם לא מאוחר מדיי

היא כבר סוגרת 4 עשורים.

תמיד היא שם בשביל כולם, דואגת, מכינה, מנקה, מרגיעה. עד שהיא הגיעה למצב של של די!!! היא אמרה לי לפני כחודש "בא לי לברוח מהכל".

זה לא היה טון של התרסה, להיפך תחושה של תבוסה.

במפגש מהיום היא מעדכנת אותי:

"אני כבר מבקשת עזרה, בלי רגשות אשמה: להפעיל מדיח, להחליף נייר טואלט בממתקן- שמתי לב שאני תמיד מחליפה נייר טואלט בשביל כולם. סוגרת את חבילת המגבונים הלחים.

בעבר התעצבנתי ועשיתי בעצמי.

אני כבר לא מתעצבנת אני דורשת דורשת מבני הבית שיעשו. דורשת מעצמי פחות.

השבוע אפילו הבת שלי, שאלה אם אני רוצה שהיא תכין לי משהו לאכול.

ועכשיו יש לי פנאי ואנרגיה לעשות את מה שאני באמת אוהבת"

זה לא מאוחר, חשבו מה השינוי שאתם רוצים לעשות?

  • Facebook

 050-4403-404

@ כל הזכויות שמורות למירית שגיב | זכרון יעקב